הכרעת דין בתיק חע"מ 34276-08-12

כתב האישום וגדר המחלוקת

1. לנאשם מיוחסת עבירה של חניה בסמוך למדרכה הצבועה באדום לבן, לפי סעיף 5(ב) לחוק העזר רמת גן (העמדת רכב וחנייתו), התש''מ - 1980 (להלן - חוק העזר).

2. הנאשם העלה מספר טענות מקדמיות בכתב, בהודעה מיום 15.01.13 (להלן - ההודעה), וזאת לאחר שבהודעה קודמת כפר במיוחס לו, וביקש לקבוע את הדיון להוכחות ולבטל את דיון ההקראה. התביעה הסכימה לכך, וכך נקבע.

3. בפתח דיון ההוכחות חזר הנאשם על טענותיו שהועלו בהודעה, והמאשימה השיבה להן. קבעתי כי הכרעה בטענות הללו תינתן במסגרת הכרעת הדין.

4. העידו בפניי פקח מטעם הרשות המקומית, מר אלון אלברט, וכן הנאשם.

5. מעדות הפקח וכן מעדות הנאשם עולה, כי אין ספק שרכבו של הנאשם חנה במקום ובזמן המיוחסים לו בכתב האישום, כעולה מהתמונות שהוגשו לתיק (ראה למשל ת/6 וכן ת/1-ת/5). בחקירתו הנאשם כלל לא כפר בכך, אך התרכז בהוכחת טענותיו המקדמיות, בהן אדון להלן.

הטענות בנוגע לחוק החנייה לנכים, התשנ"ד - 1993 (להלן - חוק חנית נכים)

6. הטענה כי העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה : למעשה לא מדובר בטענה מקדמית. הנאשם טוען בפרק זה של ההודעה, כי היה יכול לחנות במקום בשל העובדה שרכבו נושא תג נכה, ולכן חל סעיף 2(א) לחוק חנית נכים. סעיף זה קובע כדלקמן:

" נכה רשאי להחנות את רכבו הנושא תג נכה ( להלן - הרכב), במקום שאין החניה מותרת בו, אם התקיימו כל אלה:

(1)   בסמוך למקום האמור, אין מקום חניה מוסדר לנכים או שהוא לא היה פנוי בזמן החניה.

(2)   בסמוך למקום האמור לא מצוי מקום אחר שהחניה בו מותרת, או שהוא לא היה פנוי בזמן החניה.

(3)   החניה נעשית באופן שאין בה סיכון לעוברי דרך, ואין היא מונעת מעבר חופשי להולכי רגל, לעגלות ילדים או לעגלות נכים.

(4)   החניה אינה גורמת להפרעה ממשית לתנועה."

7. הצדדים היו חלוקים בשאלה על מי הנטל להוכיח את יסודותיו של סעיף 2(א) לחוק חנית נכים. סבורני כי במקרה שלפניי אין נפקות לשאלה זו, נוכח העובדה שבכל מקרה עולה מהראיות, שיסודות הסעיף הנ'''ל לא התקיימו, כפי שאפרט להלן.
8. בכל מקרה, ראיתי לציין כי דווקא מהאסמכתא שהגיש הנאשם, נספח 7 להודעה מיום 15.01.13 מטעמו, עולה מסקנה הפוכה מטיעונו. וכוונתי לעפ''א 38525-07-10 לאור נ' עיריית ת''א-יפו (5.10.10), בו נקבע כי נטל הוכחת התנאים שבסעיף 2(א) לחוק חנית נכים מוטל על הנאשם, תוך הפניה לפסק דין של בית המשפט העליון ברע''פ 7156/06, שניתן בדן יחיד, אך כאמור בפסה''ד של בית המשפט המחוזי הנ''ל יש ליתן לו משקל ראוי, למרות הספק אם מדובר בתקדים מחייב.
9. בכל מקרה, אתמקד בשאלה האם "החניה אינה גורמת להפרעה ממשית לתנועה", שהינו היסוד הרביעי בסעיף 2(א) לחוק חנית נכים, יסוד אשר בדרך כלל בתיקים מעין אלה, שנוי במחלוקת.
10. פקח החניה שהעיד מטעם המאשימה ציין בעדותו, כי רכבו של הנאשם חנה במקום שהינו  - "כניסה ויציאה לחניון מיון בבי''ח שיבא, כאשר רכבים שרוצים להיכנס לחניון או לצאת ממנו, הרכב מסתיר שדה ראיה, וכתוצאה מכך יכולה להיגרם תאונה. מה עוד שרכבים שנכנסים לחניון באים מהצד של השמש, מהצל לחושך, וזה מהווה בעיה...הדו'ח נרשם על אדום לבן, כי הרכב הזה חנה בדיוק בסיבוב, כשהוא סוגר נתיב נסיעה באופן שרכב שרוצה לצאת מהחניון נכנס לנתיב הנגדי" (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 12-17).
11.  הפקח ציין כי הגיע למקום בשל קריאה מהמוקד העירוני. עיון בתמונות שהגישה המאשימה (ת/1-ת/6) מלמד אכן על מיקומו של הרכב, שהינו בדיוק כפי שהעיד הפקח. ניתן אף לראות תמונה שצילם הפקח במועד מאוחר יותר, ת/7, שבה לא מופיע רכבו של הנאשם, וניתן להיווכח בבירור מהתמונות, כי חניית הרכב במקום מפריעה באופן ממשי לתנועה.